Show Notes
אני פה היום כדי לטעון שהבינה המלאכותית תחליף אותנו. אני מקווה שאצליח לשכנע אתכם, ואני מקווה שהבוס שלי לא בקהל. בכל מקרה, אני פה כדי להגיד שהמלך עירום וה־AI לא יחליף אותנו, כי למעשה, הוא כבר החליף אותנו. ואני יודע שחלקכם תגידו ״מה זאת אומרת! לא החליפו אותי, לי יש עבודה! ולא רק זה, העבודה שלי צריכה אותי! אני חשוב ומשמעותי להתקדמות של הארגון״. ברור, ברור שהם צריכים אתכם, אני לא מזלזל. ספציפית במקרה שלכם זה נכון.הם כל כך צריכים אתכם, שאף אחד לא היה מעלה בדעתו למצוא אתכם בדיבייט על AI בבית ליסין ביום שלישי בשתיים בצהריים. אין שום סיכוי! אתם, המקלדת שלכם, הסלאק והאימייל שלכם, בלתני ניתנים להחלפה.ותגידו רגע… בעבודה הזו שלכם, מתי בפעם האחרונה כתבתם אימייל? אימייל אמיתי, כמו: ״היי יהונתן, בנוגע ללקבל תשלום על להשתתף בדיבייט, אתה מוזמן לדחוף את ההצעה שלך לאתה יודע לאן. בברכה, יום טוב וחג שמח, שחף״.בכנות, אני אפילו לא זוכר. אם אני צריך לכתוב אימייל, אני רק אומר לקלוד מה קרה ומה הוא צריך לכתוב. הנמען מקבל ניסוח משופשף ומדוייק, אבל האם הוא קיבל אותו ממני? קלוד כותב בשבילי, הצ׳אט עונה מטעם הנמען, שני מחשבים מנהלים שיחה ושני אנשים מכותבים.וגם ברמה האישית: בשנה האחרונה עלו סיפורים על אנשים שכתבו הספד ללוויה עם הצ׳אט. ואני לא פה כדי לשפוט אף אחד, בסוף זה מרגש, החדר בכה, והנפטרים כובדו. אבל אם הספדת עם משפט כמו ״בשעות השקטות, אני עדיין מרגיש את האדוות של רוחו בין קירות ביתי״, ולעומת זאת ביום־יום אתה יותר רגיל למשפטים כמו ״וואלה אני לא יכול ברביעי בערב שריינתי את אמא של אמיר חחחחח אמיר יא נקניק״, האם באמת אתה הספדת? מי הספיד פה?האמת היא, שאף אחד מאיתנו לא ״מוחלף״. אנחנו פשוט פורשים. אנחנו מוותרים על הקול שלנו, על הניסוחים שלנו, על הטעויות שלנו, הזכרון, שיקול הדעת, הרגעים הכי אנושיים שלנו. אנחנו מוציאים את כל אלה למכונה, אנחנו משלמים לה על זה 20 דולר בחודש (לפחות), ואנחנו משוויצים בזה לחברים שלנו שעדיין מעיזים לחוות את העולם בעצמם. חחחח איזה לוזרים. Not gonna make it.ובצד השני יגידו לכם ״הבינה היא רק כלי, היא משפרת אותנו, ככה הרגיש כל גל של טכנולוגיה חדשה״. והם צודקים לגבי החלק האחרון, באמת ככה הרגיש כל גל. רק שהפעם השיפור הוא לא שלנו, הוא שיפור של התהליכים. והתהליכים הכי טובים הם כאלו שבני אדם לא מעורבים בהם. ויותר מזה, זה גם מה שקלוד אמר לי, אז אני אתן לכם לעשות את המתמטיקה לבד.בכל מקרה אני אומר שה AI לא יחליף אותנו. הוא כבר החליף אותנו. פשוט לחלקנו עדיין משלמים. בינתיים.
More from עולם חדש מופרע
הבינה המלאכותית היא מכונת הרציונליות המושלמת. אבל - לא את כל הבעיות בעולם אפשר לפתור עם רציונליות! לפני 100 שנה הייתה מגפה של קוברות בהודו. השלטון הבריטי שהיה שם הכריז שכדי לטפל בבעיה - יתנו פרס כספי על כל גופה של קוברה. אז מה ההודים עשו? התחילו להרבות קוברות כדי לקבל את הפרס.בבסיס, AI הוא אופטימיזציה - כל צעד הוא הצעד עם הסבירות הכי גבוהה לתת את התוצאה הטובה ביותר. אז אם לטובת בעיה מסוימת כל מה שצריך זה למצוא את הצעד האופטימלי - מכונה שעושה את זה מהר יותר וטוב יותר מאיתנו - תנצח.אבל! העולם, ועולם העבודה בתוכו, הם לא רציונליים. הסבירו לנו שהשוק ממקסם תועלת, אבל הוא מורכב מאנשים, ואנשים הם לא רציונליים. הם כאוטיים ולא צפויים ומונעים מקנאה ותשוקות ופוליטיקה. אי אפשר, אינהרנטית, להגדיר פונקציית מטרה לאנשים. אנחנו רוצים דברים סותרים, בו זמנית, כל הזמן. ובלי פונקציית מטרה של ״איך נראה נכון״ - פשוט אי אפשר לאמן מודל. צריך לזכור שמי שבונים את ה־AI כולם חנונים, כמוני, והקסם האמיתי זה שהם הפחידו אותנו כל כך, שאיכשהו השתכנענו שאפשר לפתור את כל הבעיות בעולם עם אלגברה לינארית. למזלנו, העולם מלא בבעיות מוזרות ולא רציונליות. לכן תמיד יישארו בעיות שרק יצורים מוזרים ולא רציונליים כמונו - יוכלו לפתור.
נתחיל מהסוף: ה־AI ? לא הולך להחליף אפחד. בתחילת שנות ה־70 בזמן שמכולות בישראל התחילו לפרוח להם כפטריות אחרי הגשם, אני מנסה לדמיין את איגוד החלבנים מתכנס לו פה בקולנוע הוד בכנס חירום, עשרות חלבנים כוססים פה ציפורנים ומזיעים תחת שלט ״האם יחליפו אותנו?״, מודאגים ממש האם הם הולכים לאבד את עבודתם והאם שקיות, כן שקיות חלב, הולכות להחליף אותם?!אז צחוק בצד, פאסט פורוורד 60 שנה קדימה: חלבנים לא שמו קץ לחייהם, לא הם, לא משחיזי הסכינים, לא מחלקי הנפט,וגם לא עגלוני הקרח… כל מהפיכה תעשייתית הזיזה אנשים מאיזור הנוחות שלהם ובעיקר לכיוון עגלת קפה עם מכונת קפה, לא מרזוקה עם שלושה ראשים שמסביבה ערימות של מאפים ומשפיעניות שלא מעבירות את ריח הרפת מסביב של אותן משפחות חלבנים, הבנים שלהם הנכדות שלהם, שנמצאות באותו מקום רק שינו את האנד פרודקט של המקצוע שלהם ואת מה שהם עושים איתו… שזה למכור גבינות מסריחות ביוקר שנמכרות מאיזור עמק חפר צפונה.
כשהייתי בת 25 הלכתי בפעם הראשונה בחיי לטיפול. הגעתי לאיזו נקודת פיק שהרגישה כמו רעידת אדמה, ובאחד המפגשים אמרתי למטפלת שלי משפט שלא אשכח לעולם: ״אני מפחדת שאני משתנה. שאני לא אהיה אותה ה־הדר יותר״.הפחד הגדול שלנו מ־AI הוא בדיוק הפחד הזה. שלא נהיה אנחנו יותר. שמשהו יבוא וייקח את המקום שלנו. AI באמת עושה הרבה דברים טוב יותר מאיתנו: קוד, דיבוג, בניית אתרים, כתיבה, ניתוח - קחו כל משימה, הוא ילמד לעשות אותה מהר וטוב. אבל שימו לב מה אמרתי: משימות. AI מחליף משימות. הוא לא מחליף בני אדם. ולכן, כל פעם שמישהו אומר ״AI יחליף אותנו״, הוא בעצם אומר משהו אחר: ״אני מגדיר את עצמי כמשימה ש־AI יכול להחליף״. אני מסרבת להגדיר את עצמי ככה. ואתם צריכים לסרב גם. כל החיים נתנו לנו להאמין שהערך שלנו הוא מה שאנחנו מייצרים - הפלט, התוצר. ופתאום מגיע משהו שעושה את זה טוב מאיתנו, ואנחנו נבהלים. יכול להיות שאנחנו זה לא מספיק? חשוב לזכור שהערך שלנו הוא מעולם לא המשימה עצמה – הוא כל המסביב ומעבר. ועכשיו זה ברור מאי פעם. לראשונה בחיינו אנחנו מגלים שאין אף קורס, של שלושה חודשים או יותר, שילמד אותנו את מה שבאמת נדרש עכשיו: ליצור קשר, להוביל אנשים, להגיד מה אנחנו צריכים, להרגיש. אנחנו פשוט לא יכולים להתחבא יותר מאחורי מסך של משימות. ה־AI לא לוקח לנו את הערך - הוא מנטרל/מייתר את ביצוע המשימות בעצמנו - ומשאיר לנו מקום ומרחב להיות הרבה יותר מהמשימות שלנו. הוא דוחף אותנו להתפתח, להכיר את עצמנו, לחזק את מה שלא עובד. וזה קשה. הרבה יותר קשה מכל משימה שתעשו אי פעם. זה פאקינג קשה להתפתח! אז לא - AI לא יחליף אותנו. הוא יחליף את האשליה שאנחנו רק מה שאנחנו מייצרים. ואני אסיים בסיפור: לפני כמה ימים קטפנו משמשים במטע של אבא שלי. הוא סיפר שהוא הולך לעקור את כל העצים, כי הם כבר זקנים. עשה לכולנו קווץ׳ בלב. אבל שנייה אחר כך - שמחה, כשאמר שבמקומם הוא שותל מטע של עצי זית. השינוי מורגש. כולנו בתוכו. אבל במקום לפחד ולקפוא - בואו נשתול עץ.
ברור. כאילו באמת, ברור אין פה שאלה בכלל. יודעים מה, אני לא יודעת מה לגביכם. אותי היא בוודאות תחליף. אבל חשוב לי להגיד שזה לא fair fight, ואני אסביר.כדי לחשוף את הבינה הטבעית והממש לא מלאכותית שלי, צריך לחפור הרבה. עמוק. להעיף הצידה מלא שיט. הפרעת קשב וריכוז טבעית, דחיינות בלתי נתנת לשליטה - גם טבעית (100% שלי). אהבת אינסטגרם ומידע לא רלוונטי לחיים שלי בשום צורה נגיד על חיי החברה של קפיברות, גם פה אני לוקחת קרדיט מלא - זה 100% טבעי. וגם אם נניח שקמתי בבוקר עם בינה טבעית חשופה לגמרי וששום תכונת אופי או מצב רוח רע לא מסתירים אותה עמוק במוחי, יתכן שקמתי עם האנג־אובר או חמור מכך (אמא אני לא עושה שורות את גם ככה לא יודעת מה זה שורות אז לא משנה). וזה גורם לי לחשוב: הרי הבינה המלאכותית, אומרים עליה שהיא כל הזמן היא רק לומדת. בעוד שהבינה שלי, לא לומדת כלום! אפילו את השיעור הפשוט של - לילה של כיף מוגזם = בוקר שחור משחור מתחת לשמיכה פלוס רצון למות, אפילו את השיעור הזה היא לא הצליחה להפנים, ולא משנה כמה פעמים ניסיתי ללמד אותה. עוד אפשרות זה שסתם רבתי עם בעלי, או שאני במחזור, או שאוטובוס השפריץ עלי את מי הביוב של קינג ג׳ורג׳ שעלו לפני הקרקע עם הגשם הראשון ואני אני על סף התמוטטות עצבים. במצב כזה, לא תמצאו את הבינה הטבעית שלי, היא משתבללת עמוק עמוק כמו אריק איינשטיין בביתו, ואין שום כח בעולם שיוציא אותה החוצה. ומכאן המסקנה הברורה שלקרב הסכינים ביני ובינה - הבינה המלאכותית מגיעה עם אקדח. בואי אחותי, את לא מבינה איזה יום עבר עלי. אין לזה צורה. תנו לי רגע כמה דקות להתאפס על עצמי, למישהו יש אטנט בקהל? אם אנחנו באמת רוצים שזה יהיה משחק הוגן, ולראות מי באמת לוקחת, היא לא יכולה לבוא שכל נטו. לא. היא צריכה לבחור לה כמה וכמה הסחות מלאכותיות, הפרעות ריכוז, אולי דיסלקציה, חיבה לסמים קלים ודכאונות מז׳ורים מלאכותיים. ורק אז, אני אסכים שנכנס שתינו לראיון עבודה. אני כמובן אבוא יפה (לא 100% טבעית, בואו בכל זאת) אבל לפחות זה, ואז אולי אולי יהיה פה פייר פייט. אחרת, היא לוקחת אותי בהליכה אחורנית עם עיניים עצומות. גם זה לא כזה משנה לה, עיניים זה לא שפתאום יכול להיות לה שעורה או משהו כזה. כל עוד אנחנו נשווה בינה נטו לבן אדם שלם על שלל בעיותיו מגבלותיו, צרותיו והתמכרויותיו, אין לבן אדם שום צ׳אנס. אפס. האמת שלפעמים מכל הבעיות האלה יוצאים לי הדברים הכי טובים אבל אני עדיין חושבת שאם מכניסים אותי ובינה מלאכותית לזירה, זה נוק אאוט. לה. גם אני לא ארצה שימרח לי האיפור שזה גם שיקול חשוב…
כששחף פנה אלי להשתתף בדיבייט הזה חשבתי שאני בצד שאומר ש־AI לא יחליף אותנו. שמחתי. הכנתי טיעונים יפים על אהבה ומגע אנושי וחיבוקים. ואז, גיליתי שאני בצד הנכון. מוהא הא הא הא.צהריים טובים, אני דפי. כותבת ויוצרת תוכן, מלווה אנשים ועסקים בסטוריטלינג בכל פלטפרומה שקיימת היום. כלומר - אני בדיוק מי שאמורה להיות הכי מפוחדת מזה ש־AI יחליף אותי. ובואו אני אגיד לכם את האמת חברים - אני אכן מפחדת. ובואו אני אגיד לכם יותר מזה, כולכם הגעתם לכאן, כדי להחכים ולהרחיב את הידע בעולם ה־AI אבל בעמוק יותר - כולכם באתם לכאן כי אתם מ פ ח ד י ם ! יש לכם פומו. לא סתם הגעתם לאירוע בוקר, באמצע שבוע באיזור סיוט בלי חניה, אנחנו מפחדות להיות לא רלוונטיות! ואני כאן להגיד לכם, שיש לכם את כל הסיבות לפחד - אז ברשותכם, אני ארחיב את הטיעונים של חבריי. לפני כמה חודשים ישבתי לבד בבית, והייתי מוטרדת ממשהו שמעסיק אותי כבר הרבה זמן: האם להביא לעולם ילד שלישי. לא כתבתי לחברה, לא הלכתי למטפלת. פתחתי בינה מלאכותית, ושאלתי אותה האם להביא ילד שלישי. בין כמה שאלות מכוונות נוספות - היא שאלה אותי: ״כשאת מדמיינת תמונה שלכם (שלי ושל בנזוגי) עם שלושה ילדים, מה את מרגישה?״, ויצא לי מיד: ״חנק״. זו הייתה שאלה כל כך פשוטה. והיא עזרה לי יותר משיחות רבות עם בשר ודם (אגב החלטתי שאני אעשה בסוף עוד ילד, פשוט אחכה קצת, אבל זו כבר שיחה אחרת).ההחלפה של ה־AI כבר כאן, עכשיו, בכל מקום - וזה כבר מזמן לא רק סביב עבודה. כל שיחה על טיפוח, קניות, על הילדים, בזמן התקף חרדה - דיברתי עם הצ׳ט. ואני לא אדם בודד, להפך אני ממש סוציאלית יש לי המון חברים, תשאלו את חבר שלי, קלוד. אפילו אבא שלי כבר לא מבקש ממני - ״דפי נו תזכירי איך שולחים שוב איש קשר בווטסאפ?״ או ״איך לפתוח את הזום?״. הוא שואל את הצט והוא בן 76. שיבדל. אבות מחליפים את בנותיהן באיי איי חברים! בקיצור, אין כאן דיבייט - סורי לקבוצה השנייה. ובהצלחה. ובגלל שהנצחון מכור מראש - אני אני אקח את השניות האחרונות כדי להעמיק קצת: אנחנו כאן, בכנס על הטכנולוגיה הכי מתקדמת שהאנושות אי פעם יצרה, ובמקביל, חששנו שהוא יתבטל כי יפלו עלינו טילים. תחשבו על הפער הזה רגע. אנחנו מייצרים בינה שיכולה לכתוב, לרפא, לנהוג ועדיין נלחמים על אדמות. אמנם עם כלים יותר מתוחכמים, אבל על אותן סיבות, בדיוק כמו שהספרטנים נלחמו עליהן. ולסיום, אני מצטטת את חבר הכנסת מר מיקי זהר - ״אותנו מעניינים רק שלושה דברים: כוח, כבוד, וכסף״. אז הבינה המלאכותית אולי תחליף אותנו, אבל היא לא תציל אותנו מעצמנו - וזו, כבר באמת סיבה לפחד.