פרק 47 - המלחמה באיראן היא בכלל על סין, הכסף מהמפרץ נגמר,ולמה אף פעם לא תקנו דירה

האם אפשר להעניש את מנצ׳סטר סיטי בלי להסתבך עם הכסף האמירתי? מהלך המיסוי הסיני פותח דיון על הגבול שבין גביית מס לדרישת נאמנות, והשאיפות של מאסק בסלולר מעלות שאלות על ריכוז כוח בתשתיות התקשורת. וגם: המשבר של מותגי היוקרה והיתרון המפתיע של פיצריות עצמאיות.

מה עומד מאחורי המהומות בצרפת, ואיך שנים של גלגול חובות הופכות לחשבון שהדור הצעיר נדרש לשלם? למה גם חברות שנולדות באירופה עוברות לאמריקה? ואיך אקוסיסטם של הון סיכון, ניסיון וקשרים קובע איפה רעיונות יהפכו לחברות ענק? נדבר על אייג׳נסי, היכולת לקחת אחריות על הגורל ולפעול, ועל הפער בין הציונות שביקשה להחזיר ליהודים את היכולת הזאת לבין אירופה שבנתה מנגנונים להגבלתה. ולסיום, גילי חושף את האפליקציה שפיתח.

מדינות המפרץ מקדמות נתיבי יצוא נפט שעוקפים את הורמוז — מה המשמעות לכוחה של איראן וליכולת שלה להפעיל לחץ כלכלי בעתיד? טראמפ מאשים את האו״ם בעידוד הגירה: האם רשת תחנות סיוע שמובילה עד לגבול ארצות הברית רק עוזרת למהגרים, או גם מאפשרת את ההגירה עצמה? ונציה רוצה להעלות את דמי הכניסה לעיר, ופותחת דיון על ערים שהופכות למועדונים לעשירים בלבד

האם הפחד להיתפס כגזען מונע מאמריקה להתמודד עם הפשיעה? סין הופכת מהלקוחה הגדולה של התעשייה הגרמנית למתחרה שמאיימת עליה. האם רחפן רוסי שפוגע בפולין יגרור את נאט״ו למלחמה, ומה באמת מחייב סעיף 5? ולסיום: למה כל כך קשה להרוג את הכלכלה האמריקאית?

החות׳ים מגיעים לאחד מצמתי הסחר והתקשורת החשובים בעולם וחושפים מחדש את חולשתה של סעודיה. משם לסיפור של אנתרופיק: עובד בחברה מתפטר ומזהיר שהבינה המלאכותית עלולה להרוג את כולנו, ותוך שעות המסר שלו מגיע למאות מיליונים. אנחנו מנסים להבין מי מרוויח מהפחד הזה, למה דווקא ענקיות הבינה עשויות לרצות יותר רגולציה. אחר כך לשאלה הגדולה של למה אפריקה לא מצליחה להמריא. נשאל למה הבריטים עושים טלוויזיה טובה יותר, ולסיום איך הקוורטרבק הפך למנכ״ל האמריקאי עם קסדה, ומה הפוטבול מספר לנו על אמריקה.